מהו כאב?

לשם מה נחוץ הכאב? מהו תפקידו האבולוציוני ומה ההבדל בין כאב חריף לכאב כרוני?

כאב הוא מנגנון אזהרה – הוא מאותת למוח שיש רקמות בגוף שיכולות להינזק או שכבר ניזוקו. מערכת הכאב בנויה מחיישנים עצביים שתפקידם לאתר סימנים לנזקים בגוף ולהעביר התרעה במסילות עצביות אל מרכזי עיבוד הכאב בחוט השדרה, בגזע המוח ובמוח.

כאב אקוטי הוא כאב חד, קצר וזמני, המתריע על פגיעה ברקמות הגוף. לעומתו, כאב כרוני הוא כאב רצוף, באחד או יותר מהאיזורים האנטומיים, שלא מוסבר באמצעות הפרעת כאב אחרת, הוא נמשך מעבר לשלושה חודשים, נחשב כמחלה והוא גורם לסבל רב ללוקים בו.

הכאב מפעיל את החלק הלימבי במוחנו, (Limbus, בלטינית פרושו קצה) והוא אחראי להישרדותנו. זהו חלק ממערכת העצבים הכולל מבנים במוח האנושי המעורבים ברגשות, למידה, זיכרון ומוטיבציה. כשחלק זה חווה דבר כמאיים, כתקלה, כסכנה, הוא מגביר את הקשב אליו וכתוצאה מכך כל המערכת הלימבית מתגייסת כדי לייצר תחושות של סבל, על מנת לדרבן את האדם לפעול כדי להיפטר מן הבעיה.

התמודדות עם כאב כרוני מלווה כמעט כל אחד מאתנו בתקופה זו או אחרת בחיים.

כאב כרוני הוא כאב מוכר, שחוזר ברציפות או לסירוגין באזור מסוים בגוף, ונמשך מעבר לשלושה חודשים. לעומת הכאב החריף, החולף, הכאב הכרוני אינו חולף ללא טיפול ונחשב למחלה בפני עצמה, שיכולה לפגוע בתפקוד היומיומי ולגבות מחיר פיזי ונפשי רב.

מבין הכאבים הכרוניים השכיחים, ניתן למנות כאבי גב, כאבי עמוד שדרה מותני וצווארי, כאבי ראש (כולל מיגרנות), כאבי פנים וצוואר, כאבי אגן, מפרקים ושרירים, ברכיים ומפרקי ירכיים. אצל חלק מהסובלים מכאב כרוני, נפגע תפקוד החיישנים העצביים שמעבירים את אותות הכאב אל מרכזי עיבוד הכאב, ולכן כל גירוי קטן נחווה ככאב.כאב כרוני מופיע עוד בשל מחלות כרוניות, בשל גורמים נוירולוגיים, אורתופדיים, אונקולוגיים, כאבים שלא ניתן להסבירם מבחינה רפואית ועוד.

היקפי התופעה רחבים, וההערכות הן כי בין 11% ל-40% מאוכלוסיית העולם, סובלים או יסבלו מכאב כרוני.

אצל נשים ישנה נטייה ללקות במחלות כרוניות יותר מאשר אצל גברים, בעקבות מבנה אנטומי והורמונלי המזמן כאבים כמו: מיגרנות, כאבי וסת, פיברומיאלגיה (מחלה בתחום הריאומטולוגיה, בה מופיע כאב כרוני ומפושט במערכת השרירים), אנדומיטריוזיס (מחלה גניקולוגית כרונית התלויה בהורמון האסטרוגן) ועוד.

טיפולים מוצעים לכאב:

הטיפולים ברפואה הקונבנצינלית עשויים להיות באמצעות משככי כאבים, תרופות אנטי דלקתיות שאינן סטרואידליות. (NSAIDs) או תרופות נרקוטיות לטווח קצר.

הטיפול התרופתי כרוך בסכנות לא מועטות, כגון, התמכרות למשככי כאבים. תופעות הלוואי של תרופות אלו עשויות להיות – ישנוניות, עצירות, בחילות, הקאות, סחרחורות, גרד ויובש בפה.

סוג התרופה נקבע לפי רמת הכאב ואופיו. כך למשל, אופיואידים עשויים להינתן לכאב חריף ומשמעותי, משככי כאבים כמו אופטלגין ואקמול לכאב חלש-בינוני, ותרופות אנטי נוירופתיות (כמו ליריקה) לכאב ממקור עצבי. לעתים ניתנות גם תרופות נוגדות דלקת ותרופות שמטפלות בכאב ובמקביל משפרות את מצב הרוח ואת איכות השינה. לתסמונות מסוימות עשויות להינתן גם תרופות ייעודיות (למשל לתסמונת העצב המשולש, שגורמת לכאבים עזים באזור הפנים).

טיפולים פולשניים:

כשהטיפול התרופתי אינו מסייע, יינתן טיפול פולשני.

מטרת הטיפולים הפולשניים היא לתקוף מוקדי כאב ספציפיים, כמו עצבים או מפרקים. הטיפולים הפולשניים כוללים: הזרקות של חסימות עצביות; גלי רדיו – החדרת חשמל דרך מחט לאזורי העצבים שאחראים על העברת הכאב, אשר פוגעת ביכולתם לעשות זאת; קריו-אנלגזיה – הקפאת העצבים שאחראים על העברת הכאב; השתלת קוצבים על פני עצבים, תעלת השדרה או המוח לצורך גרייה עצבית שמטרתה להפריע למעבר הכאב למרכזי עיבודו.

טיפולים פולשניים נוספים הם ניתוחים מתקדמים שכוללים ניתוקי עצבים, השתלת משאבה שמכילה תרופה לשיכוך כאב (בעת הצורך ניתן ללחוץ על הכפתור המחובר אליה להזרמת התרופה), וחיתוך עצבים במוח ובחוט השדרה שנמצאים באזורים שקשורים לכאב.

לעיתים ינתנו תרופות פסיכיאטריות, נוגדי דיכאון, כדי להקל על הסובל מכאבים שאינם מרפים, שבגינם, לעיתים קרובות, הוא מפתח כאבים נפשיים, שכן, הכאב הכרוני עשוי לגרום לפגיעה רבה באיכות החיים, לפגיעה ביכולת העבודה ופועל יוצא מכך לפגיעה בפרנסה, לבידוד חברתי ומשפחתי, לקשיים ביצירת זוגיות, למצב רוח ירוד ולעיתים לתשישות נפשית עד כדי מחשבות אובדניות.

טיפולי גוף נפש:

מחקרים רבים קובעים כי ניתן להפחית באופן ניכר ואף לרפא כאב באמצעות מדיטציה ודמיון מודרך.

כלים רבי עוצמה אלו מאפשרים לנו להפנות את תשומת הלב למתרחש בגופינו ובנפשנו ברגע הנוכחי, באופן לא שיפוטי ובה בעת, כשהמוח מפריש גלי אלפא ותטא האפשריים רק בעת מדיטציה ולקראת השינה, מוזרמים למחזור הדם חומרי שיכוך כאב טבעיים, אנדורפינים, המצויים באופן טבעי במוח ומופרשים מבלוטת יותרת המוח. לאדרופינים תפקיד חשוב בשליטה על כאב, מתח וחרדה ולשיפור מצב הרוח.

מידי יום אני פוגשת בקליניקה שלי חולים המתמודדים עם כאב. שנים רבות אני מסייעת בריפוי גופו ונפשו של המטופל באמצעות מדיטציה ודמיון מודרך.

רבים מהמטופלים שלי סובלים מכאבים כרוניים ובאמצעות הכלים העמוקים של המדיטציה הצליחו להפחית כאב באופן ניכר ויש מי שריפאו לחלוטין את כאבם, באמצעות ביצוע מדיטציה ודמיון מודרך 20 עד 35 דקות ליום. זהו שינוי אדיר באיכות חייהם. הפגת הכאב נעשית ללא תרופות, ללא התערבות רפואית פולשנית ובמינימום מאמץ וכמובן ללא עלות, שכן, כל הנדרש מהמטופל הוא לציית לחוקי המדיטציה שהם זימון שלווה ורוגע ופשוט להתחיל להחלים.

מדיטציה הוא כלי טיפולי עתיק יומין המסייע רבות המסייעת גם בשיכוך כאבים

במשך אלפי שנים נעזרו בני האדם בכלים פשוטים אלו, מדיטציה ודמיון מודרך. אלו כלים טיפוליים עתיקי יומין המסייעים רבות בהתמודדות עם כאבים ממושכים, מחלות כרוניות וסטרס, שהפך למגפה עולמית והעלה באופן דרמטי את שיעור התחלואה הכרונית והכאבים הפיזיולוגיים הנלווים אליו.

תרגול מדיטציה ודמיון מודרך מעודדים משאבי נפש עשירים ופוריים, מלאי רגשות חיוביים כמו שמחה, רווחה, שלווה ורוגע.

במהלך המדיטציה אני מנחה את המטופל לקחת נשימה עמוקה דרך האף ולנשוף את האוויר לאט לאט דרך הפה.

מחקרים רבים מצביעים על כך שנשימה עמוקה מזמנת שחרור ניכר של רגשות שליליים. שהרי בעת חרדה פתאומית, על הגוף לקבל באופן מיידי חמצן ואנרגיה כדי להביא את השרירים לפעילות מקסימלית כדי להימלט מפני סכנה. לתגובה הזאת נקראת “הילחם או ברח”

(Fight or Flight)
כשאנו חווים חרדה מיידית מפני משהו מאיים, הגוף שלנו מגיב מייד על ידי תופעות פיזיולוגיות המתעוררות לנוכח סכנה גדולה שדורשת תגובה מיידית. התגובה יכולה להיות עימות (לחימה) או הימנעות (בריחה). המנגנון קיים אצל יצורים רבים ומגוונים ומופעל בתגובה לסכנה, כמו מפגש עם חיה טורפת.

את המונח “הילחם או ברח” טבע הרופא והפיזיולוג וולטר קאנון (Cannon) ב-1915. קאנון הבחין ששרירי מערכת העיכול משנים את פעילותם במצבי פחד. בהמשך הוא גילה שעוררות גבוהה משפיעה על הקצאת האנרגיה לכל אחד מאיברי הגוף, באופן שמאפשר לנו להגיב במהירות ובעוצמה במצבים מסוכנים.

כשאנו מזהים סכנה באמצעות החושים שלנו (ראיה, שמיעה, חוש הריח במקרה של שריפה), המידע מגיע למקום במוח הנקרא אמיגדלה. זהו מבנה דמוי שקד הנמצא בעומק האונה הרקתית התיכונה במוח של בעלי חוליות מורכבים ובהם האדם ויש לו תפקיד חשוב בעיבוד ויצירת רגשות, בפרט פחד. בעת סכנה, האמיגדלה שולחת אות בהול לחלק אחר במוח, ההיפותלמוס. ההיפותלמוס משמש מעין מרכז בקרה שמווסת את פעילות הגוף כדי לשמור על מצב פיזיולוגי יציב וקבוע. ההיפותלמוס משפיע בין השאר על טמפרטורת הגוף, לחץ הדם ותחושות הצמא והרעב שלנו.

מהי המערכת הסימפתטית?

בעקבות המסר שקיבל מהאמיגדלה, ההיפותלמוס מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית, שהיא חלק ממערכת העצבים האוטונומית שלנו: היא אחראית לתגובות עצביות שאין לנו שליטה רצונית בהן. המערכת הזו כוללת שלוחות של תאי עצב שיוצאות מהמוח אל שאר איברי הגוף, ובעזרתן היא מורה לאיברים הפנימיים שלנו לחולל את התגובה הפיזיולוגית שמאפיינת מצבי דריכות. התגובה הזו כוללת, בין השאר, האצה בקצב הלב כדי שיספק יותר דם מחומצן לאיברי הגוף, התרחבות של כלי הדם בשרירים, שפעילות מוגברת שלהם דורשת חמצן רב, והרחבת האישונים כך שיאפשרו ראייה ברורה יותר.

מהי מערכת העצבים הפרא סימפתטית?

וכעת, בואו נמקד את הזרקור שלנו לרגע אל מערכת אחרת. זוהי מערכת עצבית השייכת למערכת העצבים הפרא סימפתטית. העצב הראשי במערכת זאת נקרא עצב הוואגוס The vagus Nerv)). הוא גורם למערכת הנשימה להיות עמוקה ואיטית וללב שלנו לפעום באיטיות וברוגע. כשאנו שואפים לריאות נשימות עמוקות ומלאות, הדבר מפעיל את עצב הוואגוס ובאופן זה מופעלת מערכת העצבים הפרא סימפתטית כולה ובה בעת אנו מסוגלים לחוש ברווחה רגשית גדולה.

לסיכום,

כאב חריף הוא כאב בעקבות פציעה. יש לו תפקיד אבולוציוני להרתיע אותנו, שבגופנו נוצרה טראומה שעלינו לטפל בה באופן מיידי.
כאב כרוני, אין לו תכלית, הוא רק מאמלל את האדם הלוקה בו.

תרופות מסוג האופיואידים יוצרים התמכרות למשככי כאבים. רק בארה”ב מתים 115 איש מידי יום ממנת אופייטים.

הכאב הכרוני, אינו גזירת גורל.
באמצעים פשוטים, המתורגלים על ידי האנושות כבר אלפי שנים, ניתן להפחית את הכאב ואפילו לרפא אותו. אני, שסבלתי שנים רבות מכאבי בטן כרוניים עזים ומשתקים עקב הקוליטיס הכיבית, מחלה כרונית אוטואימונית שסבלתי ממנה במשך זמן רב ונרפאתי לחלוטין יכולה להעיד שהכאב ממנו סבלתי, נעלם לחלוטין וכך גם המחלה שטלטלה את עולמי והכל בזכות הכלי האלוהי הזה – המדיטציה.
במעקב שערכתי על מאות מטופליי שנרפאו ממחלות כרוניות, ניכר היה באופן ברור כי הכאבים האקוטיים שליוו אותם, פחתו באופן ניכר או אף נעלמו, ככל שהם הקפידו על בריאות הנפש והגוף ועל תרגול מדיטציה קצרה ומהנה לפחות 3 פעמים בשבוע.

פשוט, עצמו את עיניכם הטובות, נשמו עמוק עמוק עד לתחתית הבטן, העלו חיוך על פניכם הקורנות ותנו לקסם המדיטציה להאיר את חייכם ברוך, בשלווה ובנועם וכך תיהנו מהרפוי הטוב ביותר שתוכלו לזמן לחייכם, כשבמחזור הדם שלכם יזרמו החומרים הטובים ביותר, הקסומים ומלאי אנרגיית החיים, לריפוי הגוף והנפש שלכם.